ביחד או לחוד?
בשבוע האחרון, בעקבות אילוצים שונים, נאלצנו גיא (בן הזוג) ואני לטייל עם ניר בנינו הבכור, לבד, כל אחד בתורו. לרוב, כשזה מגיע לפעילויות חוץ עם הילדים, יש מעין חוזה לא כתוב ביני לבין גיא שאנו עושים אותן ביחד. אני חושבת שהשבוע זו הייתה הפעם הראשונה שבה אני וגיא הפרדנו כוחות, למרות ששנינו בבית. לקראת השבוע הזה, עשינו כמה הכנות שונות מאלה שאנחנו עושים לקראת טיול בו שנינו נמצאים וזו אחת הסיבות שהובילו לטיולים מוצלחים, למרות הקושי של לטייל לבד. בפוסט הזה ארצה לחלוק איתכם חלק מהתובנות שלנו ואולי לעזור גם לכם לצאת לטיול, בין אם זה כי הפרטנר/ית לא אתכם או כי אתם הורה יחידני.
רגע לפני שאיגדתי את כל הטיפים לטיול מוצלח, ניסיתי לחשוב למה אני וגיא לא עשינו את זה עד כה? אז כמובן – יש את המציאות האובייקטיבית. למשך הרבה זמן היה לנו רק את ניר ומכורח הנסיבות לכל אחד מאיתנו היה זמן לבד איתו. לכן, לא הרגשנו צורך בזמן איכות נפרד. להיפך – קידשנו את הביחד. מאז שאלי הצטרפה למשפחה יחסי הכוחות השתנו, ואיתם גם צרכי המשפחה והצרכים של כל אחד מאיתנו בנפרד.
אבל אם רגע ניכנס מעט לעומק ונהיה כנים עם עצמנו, גם קצת פחדנו לעשות את זה. עוד לפני שאלי נולדה, עקבתי (עדיין עוקבת) אחרי אבישג כותבת הבלוג offroadsliving שמטיילת עם שלושת ילדיה לבד בארץ ובחו״ל, ובסתר ליבי קינאתי. קיוויתי גם אני לעשות את זה, אבל בזמן אמת העדפתי לעשות משהו אחר ואפילו להישאר בבית. אי אפשר להתכחש לעובדה כי טיול עם ילדים מביא איתו הרבה הנאה אבל גם לא מעט אתגרים. מבחינתנו היה לנו קל יותר להתמודד עם האתגרים האלו כזוג והיה חשש שאם נצא בנפרד האתגר יעלה על ההנאה. לכן, כל עוד הייתה האפשרות נמנענו מהאופציה של טיולים לחוד.
ועכשיו לתאכלס, איך אפשר למקסם טיול הורה-ילד ולהפחית את האתגרים?
אחד הכלים החשובים בפסיכולוגיה התנהגותית הוא ניטור. במשימת הניטור מבקשים מהאדם לחשוב מהן הסיטואציות שמהוות טריגר לקשיים ומהן המחשבות והרגשות שעולים בעקבות הקושי. אני מאוד אוהבת להשתמש בכלי הזה בהרבה תחומים בחיים ובהורות בפרט. לפעמים רק המחשבה המקדימה וההכנה המנטלית מפחיתות מהעוצמה של קשיים אלו. אחד הדברים שמאתגר אותי בטיולים עם ניר זה שהוא מתעייף יחסית מהר וצריך הרבה סבלנות ויצירתיות כדי לשכנע אותו להמשיך. הסבלנות שלי (כמו של כולם כנראה) היא משאב מוגבל, ולכן ביום חם, כשאני איתו לבד, לא רציתי לאתגר אותה יותר מדי. החלטתי שנלך למעיין (ניר כשהוא במים הוא הילד הכי שמח) ובחרתי מעיין שההליכה אליו היא קצרה ופשוטה. בזכות זה גם בחזור, כשהעייפות והחום גברו, הזכרתי לו שהדרך ממש קצרה ואנחנו מיד באוטו. חישבו מהם הקשיים והמכשולים שיכולים להיות לכם בזמן טיול לבד עם הילדים והאם יש דברים שתוכלו לעשות מבעוד מועד כדי למגר אותם.
מכירים את זה שאתם נמצאים בסיטואציה מעצבנת עם הילדים, ואז בערב כשכולם ישנים והרוחות נרגעות עולות המחשבות של ״למה הגבתי ככה?!״, ״אם רק לא הייתי מתעצבנת כל כך״. אז אתם צודקים, כשאנחנו נמצאים בלהט הרגע, לרוב נעבוד על אוטומט ויהיה לנו מאוד קשה לעצור ולחשוב על תגובות חדשות. לכן, לאחר שהעליתם למודעות את הקשיים הצפויים בטיול, חשבו גם על פתרונות אלטנרטיבים לסיטואציה. ככל שיהיו לכם יותר כלים בארסנל, יהיה לכם קל יותר להתמודד גם במצבים של עצבים / חום / לחץ. דרך אגב, ההמלצה הזו תקפה להרבה סיטואציות בהורות. במקום להאשים את עצמכם באותו ערב – תפיקו לקחים והפכו מהורים שהם מכבי שרפות להורים שמובילים את הסיטואציה.
אם אף פעם לא יצאתם לטיול לבד עם הילדים ואתם מעט חוששים מהסיטואציה, אל תנסו לצאת עכשיו עם כל שלושת ילדיכם לקמפינג או לחופשה של שלושה ימים לבד. כמו שכשאנחנו מלמדים ילד לנסוע על אופניים, ניקח אותו קודם לפארק מישורי ורחב לפני שניסע ברחובות ירושלים, ככה גם אתם. יש הרבה אפשרויות בארץ של טיולים קצרים ולא מאתגרים. אם יש יותר מילד אחד אפשר להחליט לעשות זמן איכות הורה-ילד, וכל פעם לקחת ילד אחר. לאט לאט, כשתרגישו יותר בטוחים, תוכלו לעלות שלב.
אם נמשיך עם מטאפורת האופניים, רוב הילדים מתחילים לרכוב עם גלגלי עזר. גם לטיול של הורה-ילד אפשר להוסיף גלגלים שכאלו. תקבעו עם עוד חבר/חברה שיבואו עם הילד שלהם. תצרפו בן/בת דוד בגילאי הנעורים שיכולים לעזור לכם, או אפילו קחו איתכם את הבייביסיטר הקבוע. לטיול הראשון שלי עם ניר הצעתי לבעלה של אחותי להצטרף ביחד עם האחיינים שלי. ניר תמיד מתרגש ומצפה לפגוש את הבני-דודים שלו ואני שמחתי שיש לי מישהו מבוגר נוסף לדבר איתו. נכון, זה יכול לשנות את זמן האיכות עם ילדנו ואת אופי הטיול, אבל זה גם מאפשר לכם להתרגל לסיטואציה שאתם המבוגר היחידי שאחראי על הילד שלכם.
כשאנחנו יוצאים לטייל יש לנו לפעמים נטייה לקחת איתנו ציוד עודף. הרי תמיד יש את החשש שאולי משהו יחסר. בדרך כלל כשמטיילים כזוג, לא חווים את זה כבעיה כי ישנה חלוקה בין ההורים (ולפעמים גם בין הילדים, תלוי בגיל). כשאתם מטיילים לבד, בטח עם ילדים קטנים, אלא אם אתם מר-עולם בהרמת משקולות, ממש לא בא לכם למצוא את עצמכם סוחבים שני תיקים במקרה הטוב, ובמקרה הרע גם ילד על הכתפיים/ידיים. תחשבו טוב על הציוד שאתם לוקחים איתכם, וצמצמו אותו עד כמה שאפשר. אתם תראו שגם אחרי הצמצום כנראה שתשתמשו רק בחצי מהדברים. ואם משהו יחסר, כמעט בכל מקום יש תחנת דלק או קיוסק שאפשר להשלים בהם חוסרים. בנוסף, אני ממליצה שתהיה לכם רשימה קבועה של דברים שכדאי לקחת איתכם. מאוד חשוב בסוף כל טיול לעדכן אותה, להוסיף לרשימה את מה שהיה חסר אבל גם להוריד ממנה את מה שהיה מיותר.
כמו שאנחנו צריכים הכנה והתכווננות לטיול שיהיה קצת אחר, גם הילדים שלנו צריכים. לפני שטיילתי עם ניר הסברתי לו שאנחנו הולכים בלי אבא ובגלל שאני עם התיק אני לא אוכל להרים אותו אם יתעייף. חשבנו ביחד מה אפשר לעשות אם הוא יהיה עייף ואיך אפשר להתגבר על זה. בפועל לא רק שהוא לא התעייף הוא אפילו עזר לי לסחוב חלק מהדברים.
שבו עם הילדים שלכם ערב לפני הטיול, תסבירו להם שלטיול הזה הם יוצאים רק עם אחד מכם ולכן הדברים יתנהלו באופן שונה. שתפו אותם בהכנה, תנו להם אחראיות ותאמו ציפיות. כשהילדים יהיו שותפים הם ירגישו כי יש מקום גם לצרכים והרצונות שלהם וזה יעזור להפחית התנהגויות שנובעות מצורך בהכרה ותשומת לב.
כנראה שאם תהיה לי את אפשרות הבחירה תמיד אבחר לטייל יחד עם גיא ולא לבד עם הילדים. עם זאת, עד השבוע, כל פעם שגיא לא היה נשארנו בבית, מה שלא תמיד היה קל לעשות. היום, אני מרגישה שיש עוד אפשרויות פתוחות בפניי. כרגע כשגיא לא מצטרף אני מטיילת רק עם ניר, ובעיקר טיולים חד יומיים. אבל אין לי ספק שבהמשך נצרף את אלי ונעבור גם לטיולים ארוכים יותר. ומי יודע אולי אראה גם אתכם באחד מהטיולים שלנו?
החלטתם לטייל לבד עם הילדים, איזה טיפ הכי עזר לכם?
אתם מנוסים בטיול לבד עם הילדים – שתפו אותנו בטיפים נוספים!
