גיחה של יומיים לגליל העליון
אחרי הריון היפראמזיס קשה שלא אפשר לנו לטייל יותר מדי, לי ולגיא היו כל כך הרבה תכניות לשנת 2020: טיול ראשון עם אלי למונטנגרו, טיסה עם האחיות והאחיינים שלי ליוון באוגוסט, חופשה זוגית קצרה ותכנון טיול ארוך למזרח עם הילדים שאני וגיא חולמים עליו מאז שהפכנו להורים והיד עוד היתה נטויה. אבל כמו במשפט המוכר – “תכניות לחוד ומציאות לחוד”, מצאנו את עצמנו הורים טריים לשניים, עייפים, ילד שמעברים לא מיטיבים איתו ותינוקת חדשה, בסגר בדירתנו הצנועה שבמזל יש בה גם גינה.
לכן, כשביוני הוסרו חלק מההגבלות ואחותי הציעה לנו לבוא לקמפינג, לא חשבנו פעמיים וקפצנו על המציאה. לרוב אנחנו עושים שניים-שלושה קמפינגים בשנה, כשהחודשים המועדפים עלינו לסוג טיול זה הם אפריל-יוני וספטמבר-אוקטובר. אבל אחרי שהיינו סגורים בתוך הבית זמן ארוך, כל-כך נהנינו להיות בחוץ, במרחבים, לחוות קצת את הטבע ולנשום אוויר שהחלטנו שלמרות החום – אנחנו השנה יוצאים לנופש בארץ כל 3 שבועות, כל פעם ליומיים. העדפנו לעשות את זה עם לינת קמפינג, בעיקר כדי לחסוך בעלויות וכדי לאפשר לנו כמה שיותר נופשים כאלו.
בגלל העבודה של גיא לא יכולנו לקבוע את הנופשים הרבה זמן מראש, והתכנונים נשארו בכל פעם לרגע האחרון. עשיתי רשימה של שלושה אתרי קמפינג בגליל העליון שאני רוצה לנסות אותם ורשימה של טיולים באזור כדי שברגע שנקבל את סידור העבודה נוכל לקבוע. לשמחתנו, בגלל שטיילנו בימי חמישי-שישי, היה תמיד מקום בכל האתרים שרצינו ולנו נותר רק לבחור.
אם כבר מטיילים ביולי, אי אפשר בלי טיולי מים, אז חיפשנו כאלו שיתאימו להליכה עם מנשא (אלי הייתה רק בת חצי שנה, וחששתי לשים אותה בגלגל-ים). לכן, ביום הראשון, בחרנו ללכת למג׳רסה. נפגשנו כולנו בכניסה לשמורה, אכלנו ארוחת בוקר והתחלנו את המסלול.
המג׳רסה הוא טיול של כ-40 דקות, כולו בתוך המים ומוצל ברובו, כשבסופו ישנה לגונה גדולה שאפשר להמשיך להנות ולהשתכשך בה. ללגונה זו ניתן להגיע גם דרך מסלול יבש ונגיש. באמצע המסלול הרטוב ישנה נקודת יציאה נוספת למסלול היבש. בגלל שלא ידענו מה גובה המים החלטנו שאני אתחיל עם אלי במנשא את המסלול הרטוב, ואם צריך אצא באמצע למסלול היבש.
ניר התלהב ונהנה כל כך מהמים ששמנו לו מצופים כבר בהתחלה והוא יכל לרוץ קדימה עם הבן דוד הגדול שלו (כמובן שגיא עקב אחריהם מרחוק).
אחותי נשארה איתי מאחורה לתמיכה במקומות מחליקים, וטוב שכך, כי באמצע הדרך הייתי צריכה לעצור להאכיל את אלי. אין ספק שאחד הדברים החשובים שלמדנו להבא זה לצאת למסלול כשאלי שבעה כי זה די מאתגר לעצור להאכיל תינוקת באמצע מסלול הליכה במים, על גדת נחל צרה.
לקראת הסוף, המים הגיעו לגובה של מטר וחצי וזה כבר לא התאים למנשא (לפחות לא בגובה שלי), גיא הרים את אלי על הידיים מעל לראש מרחק של כמה מטרים עד שהגיעו חזרה לחלק היבש.
בסוף המסלול המשכנו עוד להיות בלגונה ולהצטנן, לפני שחזרנו לרכבים והמשכנו לאתר הקמפינג.
הקמפינג הזה קיבל המלצות רבות בקבוצת הפייסבוק “קהילת הטיולים והקמפינג של ישראל” והרבה זמן רצינו ללכת אליו, ככה שמאוד שמחתי שהיה לנו מקום למרות ההתראה הקצרה.
המקום נמצא בנחלה של בית במושב שאר-ישוב. הבית נמצא בקו החיצוני למושב והאוהלים פונים לכל הנוף והמרחב שמסביב. בנוסף, אפשר ללכת משם לבניאס (כ-12 דקות בהליכה איטית עם ילדים).
המתחם מחולק לסככות, כשבכל סככה יש מנגל, מקום למדורה, ספסלי פיקניק, ערסל וטפטפות שמקררות גם בחום. אחד הדברים הכיפיים באתר זה שאפשר להביא בריכה מתנפחת ולכל סככה יש צינור שמגיע אליה בשביל למלא מים. הבריכה הזו העסיקה את הילדים במשך שעות בזמן שאנחנו דאגנו לארוחת הערב.
יובל היה מקסים ועזר לנו בכל מה שהיינו צריכים. כשהגענו הילדים היו מורעבים, ובהמלצתו של יובל הזמנו פיצה מפיצקלי כדי להרגיע את הרעב עד שנתארגן.
ביום השני החלטנו לטייל בנחל שניר, אחד הנחלים האהובים עליי בצפון. אני חושבת שכל פעם שאני בצפון אני מטיילת בנחל הזה ובכל פעם אני חווה אותו בדרך אחרת ומגלה עוד ועוד דברים.
בנחל מסומנים כמה שבילי הליכה באורכים שונים, חלקם נגישים. בכניסה לשמורה מקבלים מפה עם הסברים על כל השבילים ואפשר לבחור מה רוצים לעשות.
אני וגיא (מומחי הניווט במשפחה :)) החלטנו לשלב בין המסלול האדום והכחול כדי ללכת כמה שיותר במים. התחלנו בלהתקרר בברכות המלאכותיות ומשם המשכנו לשאר המסלול. המסלול מתאים למנשא, רק בזהירות – יש שם הרבה אבנים מחליקות.
בסוף המסלול נשארנו להנות במים והילדים אפילו מצאו נקודה שבה אפשר להתגלש בעזרת הזרם של הנחל.
כמו תמיד אחרי טיולים, חזרנו עייפים אך מרוצים ואיזה מזל שלמחרת יום שבת ואפשר לנוח לפני השבוע החדש ועד לקמפינג הבא.
שתפו אותי גם..
יש לכם מה להוסיף על המקומות שבפוסט? אשמח אם תכתבו לי..
