איך שינינו את הקצב בטיול שלנו ליוון כך שיתאים לכולנו?!

במהלך הסגר השני הייתי על קוצים!  אחרי שנה וחצי שכללה שמירת הריון, סגר ראשון עם שני ילדים כשהקטנה רק בת חודשיים, בן זוג שפתאום טס טיסות ארוכות ונעדר לכמה ימים וזמן קורונה שמנע מאיתנו כל כך הרבה טיולים שתכננו הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר, שהארבע קירות שבהם אנחנו נמצאים סוגרים עליי ושהגיחות הקצרות לטיולים יומיים ואפילו לקמפינג לא מעניקים לי את האוורור שאני באמת צריכה.והכי גרוע היה שלא הצלחתי לראות את הסוף של כל הסיוט הזה.

התקווה שהחזקתי התחילה להעלם לה יותר ויותר ובמקומה התחילו לחלחל להן הפסימיות והדכדוך. גיא, הבן זוג, שלמזלי מכיר אותי מצוין הפתיע יום אחד: “ביקשתי חופש של שבוע, ביום שבת אנחנו טסים ליוון”. וואו כמה שהייתי צריכה את הטיסה הזו. התחלתי לעבוד במרץ ובהתרגשות על לתכנן את הטיול הראשון שלנו כמשפחה וככל שיום הטיסה התקרב הציפיות שלי מהחופשה הזו התעצמו.

אבל כמו הרבה מקרים בחיים (בעיקר עם ילדים) ציפיות לחוד ומציאות לחוד. באמצע היום השני לטיול הרגשתי שאולי עשינו טעות. עברו עלינו יומיים מלאי עצבים ותסכול ומעט מאוד הנאה. לא משנה מה עשינו, ניר (הגדול שלנו) התלונן ובכה. אפילו אלי, התינוקת הכי ״זורמת״ בעולם, כבר לא כל כך זרמה. מצאנו את עצמנו (אני וגיא) מבואסים בערבים שככה החופשה שלנו נראית והתחלנו לחשוב שאולי חופשה משפחתית אחרי סגר, כשניר בכלל מתגעגע לגן, זה לא הדבר הכי חכם לעשות?!

ביום השלישי בצהריים, אלי וניר נרדמו תוך כדי הנסיעה, ולגיא ולי סוף-סוף היה רגע של שקט. זמן לחשוב. לדבר. לנשום! נזכרנו שתמיד לוקח לנו יום-יומיים להתאפס על עצמנו כשאנחנו בחו”ל. על השינה, על המקום, על האוכל (על הקפה 😉). זה קרה לנו גם בטיולים שלנו כזוג ובטח בטיולים משפחתיים. הבנו שכל כך רצינו לטוס ולטייל שעשינו מלא תכניות. קצת שכחנו שהקצב של ניר הוא אחר משלנו ושצריך להתחשב בו. וחוץ מזה, זו הפעם הראשונה שאנחנו בחו״ל ברביעייה וזה לא דומה בכלל לטיול של זוג + ילד.

אז שינינו מוד, הורדנו הילוך, התגמשנו, זרמנו. פיצלנו ימים כדי להפחית נסיעות, חזרנו לדירה שלנו מוקדם יותר, והכי חשוב – שיתפנו את ניר בתוכניות ושאלנו אותו מה הוא רוצה לעשות. וניר ואלי? השינוי אצלם הורגש מיד. בערב ניר כבר שאל אם אפשר לעבור לגור ביוון. האמת היא, שבאותו רגע , גם אני לא הייתי מתנגדת.

אז במציאות לא הכול ורוד כמו בסטורי של האינסטגרם. ולפעמים גם הסנדלר הולך יחף (אולי אם רק הייתי מסתכלת לפני הטיסה על הפוסט שאני בעצמי כתבתי הייתי נזכרת ומיישמת כמה טיפים בעצמי 😉). הורות היא ניסוי וטעיה וגם לא מעט תהייה. אין תשובה מוגדרת מראש לכל סיטואציה. אין מושלם. אבל עם מחשבה, רצון וגמישות אפשר להגיע לשלם.