הרבה שואלים אותי למה אנחנו מתעקשים לקרוא לגיא ‘בן הזוג שלי’ ולא ‘בעלי’, הרי זה יותר קצר ונוח, פחות מעורר שאלות (הרוב חושבים שאנחנו לא נשואים כשאני אומרת ‘הבן זוג’) ובסוף שנינו יודעים שמערכת היחסים שלנו היא שוויונית. גם אני חשבתי פעם ככה, שכל עוד אנחנו לא מתנהגים ככה מה זה משנה מה אנו אומרים?! עד שעשיתי קורס מגדר באוניברסיטת תל אביב כחלק מהתואר הראשון (‘ורוד זה צבע של בנות’ עם דפנה יואל – מומלץ מאוד). בקורס הבנתי כמה השפה בה אנו משתמשים ביום-יום ולרוב לא שמים לב אליה, היא אחד הגורמים המשפיעים על התרבות בה אנו חיים ועל הדרך בה אנו חושבים ומתנהגים, הדבר עוד יותר מורגש באמירות שלנו אל מול ילדנו שאינם יכולים לסנן כמונו.
אחת הדברים שאני שומעת די הרבה, גם היום, היא השאלה “מי גבר-גבר?” לרוב, כשאנחנו אומרים את זה לילדנו אנחנו מתייחסים לתכונות גבריות כמו חוסר פחד, התגברות על כאב ועוד.. אבל היום אני רוצה לתת נקודת מבט קצת אחרת. אני רוצה לנצל את יום הגבר הבינלאומי ולהודות לגיא, לא על הבן-זוג והאבא המדהים שהוא, לזה יש מספיק הזדמנויות אחרות, אלא להודות לו על ה-“גבר-גבר״ שהוא:
הגבר שלא יפגע באישה/ילד/אדם אחר רק כי הוא חזק יותר או כי הוא יכול
הגבר שאם הוא ילך בלילה ברחוב ותגיע מולו אישה הוא יעבור לצד שני, כי הוא יודע שיכול להיות שלה זה לא נעים
הגבר שכשהגיעה סטודנטית למעבדה בניסוי שהוא העביר, השאיר את הדלת פתוחה ושמר מרחק, כדי שהיא תרגיש יותר בטוח
הגבר שמתעצבן בכל פעם שגננת באופן אוטומטי מכניסה אותי לקבוצת הורים ולא אותו
הגבר שיקפיץ את הבת שלו וישתולל איתה במודע, רק כי הוא קרא מחקר שמצא שאנחנו נוטים לעשות את זה פחות עם תינוקות בנות
הגבר שיתקן אותי אם אני אומר שהוא עוזר לי, כי הוא לא עוזר – הוא שותף
הגבר שיעמוד יחד עם כל הנשים במאבק באלימות נגד נשים, כי הוא יודע שהמאבק הזה הוא גם שלו
הגבר שלא יתן לאגו לנהל אותו
הגבר שרוצה לחנך את הבן שלו לא להסכים להיכנס לבית-ספר שלא מכניסים בו ילדה בגלל אורך המכנסיים שלה, כי המלחמה לשיוויון היא של כולנו
אנחנו כל היום רואים בחדשות את חלאות האדם (ואין לי מילה אחרת) שמכים, רוצחים ואונסים. אני יודעת שהם הקצה, ואני מאמינה שיש עוד גברים כמו גיא וקולם צריך להישמע. אז שתפו את הפוסט, וביחד נלמד את הילדים שלנו מה באמת הכוונה בלהיות ״גבר-גבר״