טיול לעין עבדת – המסלול המלא

אחרי חודש שלא פגשתי את המשפחה שלי, ושהכי רחוק שהגעתי בו היה 1000 מטרים מהבית, החלטנו לחגוג, אני ואחיותיי, את יום המשפחה (שהיה מיד אחרי הסגר השלישי) בטיול לעין עבדת. לצערי, יומיים לפני הטיול גיא הוקפץ לעבודה, ואחרי התלבטויות החלטתי לאזור אומץ ולנסוע עם שני הילדים בפעם הראשונה בלעדיו (זה סיפור כבר לפוסט אחר). לטיול הזה גם אמא שלי החליטה להצטרף אלינו, דבר שלא קורה הרבה, מה שלחלוטין שדרג עוד יותר את החוויה המשפחתית.  

בדרך למעיין
אלי נהנתה על אחיין שלי רוב הטיול

בעין עבדת ישנם שני מסלולים, האחד הלוך-חזור, והשני מסלול קווי שמצריך השארת רכב בסיום המסלול. בעבר, רשות שמורות הטבע והגנים הפעילה שאטלים מסוף המסלול הקווי לתחילתו אבל עקב הקורונה השירות הזה לא היה פעיל. המסלול החלקי הינו מסלול קל המתאים גם לילדים קטנים. המסלול המלא כולל בתוכו טיפוס במדרגות ובסולמות, אבל הם מאוד מסודרים ולכן המסלול מתאים לילדים שיציבים בהליכה או במנשא. את המסלול הראשון עשינו כולנו די הרבה פעמים, אז החלטנו לנצל את העובדה שאנחנו עם הרבה רכבים כדי להתנסות גם במסלול הקווי. 

את הטיול התחלנו בארוחת בוקר בחניון של קבר בן-גוריון (לפני הכניסה לשמורה). מלבד מקום לאכול בו, כי בשמורה עצמה אסור, זהו גם מקום יפיפה להסתובב בו, לראות יעלים ולדבר עם הילדים על בן גוריון ועל ההיסטוריה של ישראל. בזמן הזה גם הקפצנו רכב לסוף המסלול שנמצא כרבע שעה נסיעה משם (סה”כ – חצי שעה הלוך-חזור). 
התחלנו את המסלול מהחניה של השמורה בהליכה בקניון עין עבדת, זהו שביל מאוד נוח להליכה ומתאים לכולם. לאחר כ-20 דקות הליכה בקצב די איטי הגענו למפל ולמעיין עבדת, שם נחנו ונהנינו מהיופי המדברי בזמן שהילדים קפצו מצד לצד של הנחל (שימו לב! הרחצה במעיין אסורה). 

משם המשכנו לתצפית על המפל והמעיין במדרגות הנמצאות מימין למעיין. למי שיכול אני ממש ממליצה לעשות זאת ולהמשיך גם לחורשה מקסימה המהווה נקודה נוספת לעצירת מנוחה. המדרגות אומנם צרות, אך הטיפוס אינו קשה וישנן גם יתדות שניתן להיעזר בהן לתמיכה למי שצריך. מהחורשה ניתן לחזור חזרה לרכה, אך אנחנו בחרנו להמשיך למסלול הקווי והמלא של עין עבדת, שהינו חד כיווני. 

המדרגות לצד המעיין, לטיפוס לתצפית ולחורשה
הדרך לחורשה
הרבה פינות חמד לעצירה והנאה מהשקט

המשך המסלול הוא טיפוס המצוק עד לחניון עין עבדת. המסלול נוח מאוד לטיפוס, ישנן מדרגות חצובות בהר ולאורך הדרך גם חלקים רחבים יותר המאפשרים עצירת מנוחה למי שזקוק לה, מבלי שהדבר עוצר את המטיילים הבאים. לאורך הטיפוס ישנם שני סולמות. אלו סולמות כמו סולמות של מגלשות בגני שעשועים ולכן גם הם מאוד נוחים לטיפוס. אפילו ניר הבן הבכור שלי, שדי מפחד מגבהים, הצליח לטפס אותם כשבת-דודה שלו הגדולה שומרת עליו מאחור.

בסיום הטיפוס המשכנו אל מרפסת התצפית המאובטחת ונהנחנו מהנוף של שמורת עין עבדת הפרוסה מתחתיה. אני גם נהניתי לראות את הטיפוס שעשינו, אחד הדברים המספקים בשבילי 😉. לאחר שסיימנו את המסלול נסענו ליקב כרמי עבדת, שם הצטיידנו ביין טוב לפיקניק ארוחת צהריים שעשינו בפארק הרועה.

הטיפוס ללמעלה

שתפו אותי גם...

הפוסט עזר לכם? יש מידע שחיפשתם ולא מצאתם? שתפו אותי בתגובות או שלחו לי מייל ואענה בהקדם 

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 Comment